<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ד' שער א'</h1>
<h2>דף כט:</h2>
וקרקע שאינו ראוי לזריעה או לגדר ופרץ [כתב] הר"ם פ"א דקנין דמחזיק במשטח פירי, כגון צחיח סלע. והראב"ד [כתב] דלא נאמרה חזקה זו רק לטענה כתשמיש, שלא מכרה. אבל למיקני ארעא לא מהני ולא מידי. אבל נראה דלא דמי לחזקת נעל, שעשה מעשה וזה אינו עושה.
<h2>דף לה:</h2>
והגוי כבר כתבתי שאינו קונה אלא בשטר. וישראל הבא מחמת גוי הרי [הוא] כגוי ואינו קונה אלא בשטר.
<h2>דף מ.</h2>
ואונס ממון כגון שמפחידו חבירו אם לא תמכור לי אני אעשה בענין שתפסיד ממון, הוי אונס. וראיה מההיא משכנתא דאחזיק תלת שנין ולסוף היה אומר לקוחה וכו'. וכן [פסק] רבינו חננאל. ואיתיה פרק איזהו נשך. ומי שהטמין עדים לשמוע איך מפחידו חבירו, הוי כמסירת מודעא. והמפחיד לחבירו בהכאה, ויכול לעשות, הוי אונסא, וכותבין למוכר מודעא באונס.
<h2>דף מ:</h2>
ואי מסר מודעא וידעו העדים באונס הויא מודעא וכותבין. ואם לא ידעו כותבין לו אותה מודעא בלא ידיעת אונס. אבל לאו מודעא מיקרי אי לא אתידע אונסא בסוף, ואיתיה התם פרק חזקת הבתים.
<h2>דף מז:</h2>
המוכר שאמר בפני האנס לעידי המודעא כי מרצונו מוכרו, אינו כלום. וכן אם הודה בפני עדים שקיבל המעות, דמתוך אונסו מודה כל זה. ואיתיה פרק חזקת הבתים. ובחמסן שנותן מעות, רק שכופה למכור, צריך מודעא. אבל בגזלן א"צ מודעא, ר"ם. והראב"ד חולק עליו.
<h2>דף מח.</h2>
ומי שמסר מודעא, וביטלה בעת המכר, המקח קיים. ועל זה כותבין "בביטול כל מודעא". ואם נאנס נמי על הביטול, ומסר עוד עליו מודעא, מודעיה מודעא, וכן עד כמה. וכתבו תקנה לזה בביטול כל מודעי. והרשב"א [כתב] דאינו מועיל רק אם יכתוב שהוא פוסל כל עידי מודעא. וכענין נאמנות שפוסל את כולן בהאמינו לו.
<h2>דף מח:</h2>
ומאן דחתים אמודעא שפיר חתים אמכירה, ואיתיה פרק חזקת הבתים.
מי שאנסוהו למכור, וקיבל המעות, המקח קיים. דתליוה וזבין זביניה זביני, כדאיתא פרק חזקת גבי טבי דתלא לפפא. ורי"ף [פסק] כן. ור"ם [כתב] ואפילו לא קיבל המעות בפני עדים. והרשב"א [כתב] דוקא קיבל כל המעות ולא מקצתם. ואי מסר מודעא קודם לעדים, אפילו החזיק לוקח כמה שנים לא קנה. וצריך שידעו העדים שמחמת אונס מוכר. אבל אם להם לא נתברר, אין מועיל הודעת עצמו. והנותן מתנה באונס א"צ שידעו העדים באונסו דאמר. ובמתנה גילוייא בעלמא הוא. ואיתיה פרק חזקת הבתים ור"ם פ"י דקנין. ורב האיי [כתב] גבי מתנה אפילו לא מסר מודעא אלא גילוי דעת סגי, דדוקא במכר קניא אגב אונסא דזוזי. ובמתנה אם קיבל עליו אחריות ושלא מתוך האונס מתנתו מתנה, כדשמואל גבי סקריקון עד שיכתוב אחריות.
<h2>דף נא.</h2>
הקונה בכסף והוא מקום שאין כותבין שטר ונתן מקצת דמים, אי עייל ונפיק אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו. ואי לא עייל ונפיק אזוזי קנה כל הקרקע באותן מקצת דמים. ובמקום שכותבים, לעולם לא קנה עד שיכתוב השטר. והקרקע נקנה בשטר. כיצד, כתב לו "שדי מכורה לך" או "נתונה לך", כיון שהגיע שטר לידו קנה. ואמר שמואל דוקא במתנה אבל במכר עד שיתן דמים. ובמוכר שדהו מפני רעתה, אפילו במכר קנה, והכי אוקמוה ההיא דשדי וכו'. ושטר הקנאה י"א דאינו נקרא אלא כשכותבים מכורה לך וכו', אבל מכרתי אינו לשון הקנאה וכמקום שאין כותבים דמי. והעיקר דשטרות שלנו שטרי הקנאה הם, דהוי "מכרתי" כמו "מכורה", כמו נתתי כסף השדה [בראשית כ"ג] שפירושו אתן.
<h2>דף נב:</h2>
והקרקע נקנה בחזקה. כיצד נעל גדר ופרץ, לאלתר הוי חזקה. ולא בעי שלש אלא למוכר אומר לא מכרתי. ופירוש נעל, נעילת דלת או פתיחת דלת, כעושה בשלו. לא כן [כתב] רבינו שמואל, דאפילו קביעת מנעולים [מהני]. וגדר ופרץ, ואפילו נתן צרור והועיל החזיק. ואיתיה פרק חזקת ור"ם פ"ז דקנין.
<h2>דף סז.</h2>
מכר עשר שדות בעשר מדינות, ומכרן לאחד, כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן. ואם לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו. ואיתיה פ"ק דקדושין. ודין זה במתנה ושכירות, מי שהחזיק באחת קנה כולם, ולשכירות עד מלאות לו הזמן.
<h2>דף עז.</h2>
והמוכר שדהו ואמר וכתבו לו השטר, ולסוף חזר בו שאין רצונו שיכתבו לו השטר, חוזר בו. שאינו רוצה שיכתבו לו שטרות (ויוציא) [ויצא] קול עליו שלא יזלזלו בנכסיו. ואם אמר על מנת שיכתבו לו שטר, (כשם שאינו חוזר בשדה כך בשטר) [כשם שחוזר בשטר כך בשדה] איתיה פרק הספינה. וכזה בדרך א' שער ט' אות ב'.
<h2>דף ק.</h2>
שביל של כרמים, פירש רי"ף מכר לו שביל להלוך בו לכרמים, נקנה בהילוך. איתיה חזקת הבתים. ורוחב כדי שיטול חבילה של זמורות ויחזירנה. ואי מסיימי מחיצתא אין לו כי אם שקיל כרעא ומנח כרעא. ור"ם [כתב כן] פ"ק דקנין.
